פסק-דין בתיק ע"פ 1846/13

השופט ח' מלצר:

1.             לפנינו שני ערעורים שהדיון בהם אוחד, על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (השופטת ד' סלע), ב-ת"פ 30639-12-11, מתאריך 13.2.2013. המערערים משיגים על חומרת העונשים שהושתו עליהם והמפורטים בפיסקה 5 שלהלן.

           נביא עתה את הנתונים הנדרשים להכרעה.

רקע

2.             על פי עובדות כתב האישום שהוגש כנגד המערערים - בתאריך 12.12.2011, בסמוך לשעה 2:00 בלילה, המערערים (שהם קרובי משפחה, בני כ-18 וכ-19 שנים במועד הרלבנטי) הציתו, קרוב לביתו של המתלונן בג'סר א-זרקא, רכב מסוג רנו, שהיה על פי הנטען, בבעלותם המשותפת של המערער ב-ע"פ 2190/13 (להלן: מוסעב) ושל המתלונן (להלן: הרכב), וזאת על רקע סכסוך שהתגלע ביניהם בנוגע להחזקה ברכב. כתוצאה מכך, הרכב נשרף כליל. עוד נטען בכתב האישום כי עובר להצתת הרכב, במשך תקופה בת כחודש ימים, מוסעב נהג ברכב למרות שלא היה לו רישיון נהיגה תקף, ומשכך גם ללא פוליסת ביטוח תקפה.

3.             שני המערערים הורשעו, לאחר שמיעת ראיות, בעבירה של הצתה בצוותא, לפי סעיף 448 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין), יחד עם סעיף 29 לחוק העונשין. מוסעב הורשע גם בעבירה של נהיגה ללא רישיון נהיגה (עבירה לפי סעיף 10(א) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א-1961) וכן בעבירה של נהיגה ללא פוליסת ביטוח (עבירה לפי סעיף 2 לפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], התש"ל-1970). נוסף על כך הורשע מוסעב גם בעבירה של קשירת קשר לביצוע פשע (עבירה לפי סעיף 499 לחוק העונשין), וזאת לאחר שהמערערים הוזהרו על ידי בית המשפט קמא הנכבד, במהלך שמיעת הראיות, כי עליהם להתגונן גם מפני עבירה זו. המערער ב-ע"פ 1846/13 (להלן: ג'מאל) זוכה, מחמת הספק, מהעבירה האחרונה.

4.               בגזר הדין עמד בית המשפט קמא הנכבד על החומרה הרבה של עבירת ההצתה, בנסיבות ביצועה על-ידי המערערים, ועל הסיכון לחיי אדם, אשר יצרו כאשר בחרו לשלוח את האש ברכב, באישון לילה, בסביבת מגורי אדם - סמוך מאוד לביתו של המתלונן. בית המשפט קמא הנכבד הדגיש את התכנון המוקדם, מצידו של מוסעב, אשר קדם להצתה, את חלקו המרכזי של מוסעב במעשה, ואת רצונו בשריפתו של הרכב כליל, עד שלא ניתן יהיה לעשות בו שימוש. באשר לג'מאל נקבע כי מעורבותו בהצתת הרכב היתה מעורבות פעילה. בנוסף, עמד בית המשפט קמא הנכבד על החומרה שבעבירות הנהיגה ללא רישיון וללא פוליסת ביטוח, שבהן הורשע מוסעב - הטומנות בחובן סיכון בטיחותי לנוסעים ולהולכי הרגל ומשקפת הפגנת זלזול בחוק.

           כשיקולים לקולא צוינו בגזר-הדין: גילם הצעיר של המערערים ונסיבותיהם האישיות, כפי שפורטו בהרחבה בתסקירי המבחן שהונחו בפני בית המשפט קמא הנכבד (ביחס לשני המערערים). בהקשר זה: עברו הפלילי הנקי של ג'מאל, אורח חייו הנורמטיבי עובר לאירוע, ועבודתו הקבועה היוו שיקולים לקולא בעניינו - ובאשר למוסעב הובאה, כשיקול לקולא, הבעת החרטה מצידו על מעשיו.

           כשיקולים לחומרה צוינו בגזר הדין:

           העובדה שחרף גילו הצעיר של מוסעב הוא צבר לחובתו הרשעה קודמת משנת 2010 בגין שבע עבירות, שבוצעו על ידו בהיותו קטין ושבגינן נדון למאסר בפועל ולמאסר על תנאי, וכן הרשעה נוספת מחודש אפריל שנת 2012, בעבירה של ביצוע מעשה מגונה בקבוצה, שגם בגינה הושתו עליו עונשי מאסר; כמו כן הובאה בחשבון, כשיקול לחומרה העובדה שמוסעב ביצע את העבירות, מושא הערעור, בתקופה שבה היה תלוי ועומד נגדו מאסר מותנה בר הפעלה, וכן: התכנון המוקדם מצידו וקור הרוח שהפגין בהצתת הרכב באישון לילה, סמוך מאוד לביתו של המתלונן, תוך אדישות לפוטנציאל הסיכון הרב הגלום במעשה;

           באשר לג'מאל צוין כי הוא המשיך להכחיש את ביצוע העבירה שבה הורשע גם לאחר הכרעת הדין, לא נטל אחריות על מעשיו, לא הכיר בסיכון שיצר ולא הביע כל חרטה. יחד עם זאת, בית המשפט קמא הנכבד מצא לנכון לציין כי הוא רואה להקל במידת-מה בעונשו של ג'מאל, לעומת מוסעב, נוכח הנתונים שהוזכרו לעיל כשיקולים לחומרה בעניינו של מוסעב. הערה: בתסקיר המעדכן של שירות המבחן, שהוגש לנו לקראת הדיון בערעורים, צוין כי ג'מאל מודה עתה בעבירה בה הורשע ומבטא חרטה לגביה.

5.             בסופו של יום, השית בית המשפט קמא הנכבד על המערערים את העונשים הבאים:

           על מוסעב - מאסר בפועל למשך 38 חודשים, בניכוי תקופת מעצרו. כמו-כן הפעיל בית המשפט קמא הנכבד מאסר על תנאי בן 6 חודשים שהושת על מוסעב במסגרת ת"פ 3674-04-10, בבית המשפט לנוער בחדרה, בתאריך 15.6.2010, וקבע כי עונש זה ירוצה במצטבר לעונש המאסר בפועל שנגזר עליו, כך שבסך הכל ירצה 44 חודשי מאסר בפועל (בניכוי תקופת מעצרו). יצוין כי עונש זה מצטבר לעונש של 9 חודשי מאסר, אשר הושתו על מוסעב במסגרת הרשעתו בתיק אחר (ת"פ 41880-06-10, בבית המשפט המחוזי לנוער בחיפה, מתאריך 2.4.2012); כן הוטלו עליו: מאסר על תנאי למשך 18 חודשים (כשהתנאי הוא שמוסעב לא יעבור במשך 3 שנים מיום שחרורו עבירה בה הורשע, או עבירת אלימות, או רכוש מסוג פשע); מאסר על תנאי למשך 6 חודשים (כשהתנאי הוא שמוסעב לא יעבור במשך 3 שנים מיום שחרורו עבירה של נהיגה ללא רשיון, ו/או ללא ביטוח, ו/או נהיגה בפסלות) וכן פסילה מלקבל, או להחזיק רשיון נהיגה למשך שנתיים מיום שחרורו.

           על ג'מאל - מאסר בפועל למשך 27 חודשים, בניכוי תקופת מעצרו; מאסר על תנאי למשך 18 חודשים (כשהתנאי הוא שג'מאל לא יעבור עבירה בה הורשע, או עבירת אלימות, או רכוש מסוג פשע במשך 3 שנים מיום שחרורו).

           בנוסף - חויבו המערערים בתשלום פיצויים למתלונן - מוסעב בסך 6,000 ש"ח וג'מאל בסך של 2,500 ש"ח.

טענות המערערים בערעור ותשובת המשיבה

6.             לטענתו של ג'מאל - בית המשפט קמא הנכבד החמיר עימו יתר על המידה ולא נתן בגזר הדין ביטוי לנסיבותיו האישיות ולנסיבות ביצוע העבירה על ידו. לגישתו, גילו הצעיר והיותו על סף קטינות בעת ביצוע העבירה, וכן עברו הפלילי ה"נקי" ומכלול נסיבות המקרה - מלמדים כי הוא נגרר אחר מוסעב מתוך "טפשות" לדבריו, ומצדיקים הקלה בעונשו. בנוסף טוען ג'מאל כי העונש שנגזר עליו והשוני בינו לבין העונש שנגזר על מוסעב - אינם משקפים את הפער "התהומי" בין חלקו "המינורי", כלשונו, בעבירה שבה הוא הורשע, לבין חלקו המרכזי של מוסעב בעבירת ההצתה, נסיבות ביצועה על ידו והמניע לביצועה, כמו גם הרשעתו של מוסעב בעבירות נוספות, ועברו הפלילי.

           לטענתו של מוסעב - בית המשפט קמא שגה בכך שלא קבע מתחם ענישה לעבירת ההצתה, אלא הסתפק בקביעה כללית שלפיה העונש ההולם את עבירת ההצתה שביצעו המערערים הינו: "מאסר בפועל למשך שנים". לגישתו, מתחם הענישה ההולם את העבירות שבביצוען הורשע - נע, בנסיבות, בין מאסר למשך תקופה קצרה, אותה ניתן לרצותה בעבודות שירות, ועד ל-15 חודשי מאסר בפועל - כך שהעונש שהושת עליו חורג במידה קיצונית ממתחם הענישה ההולם. עוד נטען כי בית המשפט קמא לא נתן משקל מספיק לעובדה שהרכב שהוצת היה בבעלותם המשותפת של מוסעב ושל המתלונן (אשר היה באותו מועד קטין), וכי הם רכשו אותו תמורת 5,000 ש"ח בלבד, כך שהנזק הכספי שנגרם למתלונן כתוצאה מביצוע העבירה לא היה גבוה. כן טוען מוסעב כי יש להתחשב בנסיבותיו האישיות והמשפחתיות הקשות, ובכך שבסופו של יום הוא לקח אחריות על מעשיו והביע חרטה עליהם. לצד כל אלה טוען מוסעב כי הנסיבות והשיקולים שצוינו בגזר דינו של בית המשפט קמא הנכבד לא הצדיקו פער כה משמעותי בין העונש שנגזר עליו לבין העונש שנגזר על ג'מאל.

7.             המשיבה, מצידה, סומכת את ידיה על גזר דינו של בית המשפט המחוזי הנכבד ומבקשת שלא נתערב בעונשים שהושתו על המערערים. כן ציין בא-כח המשיבה כי הפיצויים למתלונן - טרם שולמו.